הנובלה הקצרה קונצ'רטו בארוקי, אחת מפסגות יצירתו של קרפנטייר, משלבת בין עקרון "המציאותי המופלא" לאסתטיקה הבארוקית, שהייתה חיונית בעיניו לכל תיאור אמנותי של החוויה התרבותית האמריקאית. הנובלה פורסמה לראשונה ב-1974, במהדורה מצומצמת ובפורמט מיוחד, לאחר שנים רבות של עבודת מחקר מדוקדקת וכתיבה תובענית. העלילה, שמתרחשת במחצית הראשונה של המאה ה-18, מתארת את מסעו לאירופה של מקסיקאי עשיר, צאצא של ספרדים שהגיעו לאמריקה בחוסר כול, והשתקעו בה. בדרכו לוונציה מבקר האדון המקסיקאי בהוואנה, שם הוא פוגש את פִילומֵנוֹ, נער שחור בן חורין, צאצא של עבדים אפריקאים, שהופך למשרתו ולבֵן לווייתו הנאמן בדרכו אל היבשת הישנה. המפגש של השניים עם אירופה מתחיל במסע ממדריד לברצלונה, שמתכתב ישירות, בחלקו הגדול, עם מסעם של דון קיחוֹטֶה וסאנצ'וֹ פַּנסָה במחוזות אלה של חצי האי האיבּרי, בואכה הנמל שעל שפת הים התיכון. משם ממשיכים השניים בהפלגה ומגיעים לאחד היעדים הנכספים של כל נוסעי אירופה בעת ההיא: ונציה בתקופת הקרנבל. בשיא החגיגות, הם פוגשים שלושה מוזיקאים עליזים: ויוואלדי, הֶנדֵל וסקַרלֵטי. לאחר שלל חוויות אנושיות ומוזיקליות שהחבורה חווה בצוותא בעיר התעלות, האדון ופילומנו מוזמנים לאחד התיאטראות המפורסמים שבמקום כדי לצפות באופרה חדשה של ויוואלדי, שבמרכזה סיפור כיבושה של מקסיקו בידי הספרדים: "מוֹטֵזוּמה". למראה העלילה ולמשמע הקולות, האדון נעלב עד עמקי נשמתו לנוכח מה שנתפס בעיניו האמריקאיות כעיוות ההיסטוריה של מכורתו על הבמה האירופית. המפגש האישי והתרבותי בין כל הדמויות האלה, על רקע האווירה המוזיקלית הייחודית של העיר, משמשים לקרפנטייר חומר גלם לבניית עלילה משעשעת, מלומדת ומורכבת, שדרכה נבחנות שוב סוגיות היסוד של מכלול יצירתו: ייחודיותה של יבשת אמריקה כמקום מפגש של ישן וחדש, והאסתטיקה הבארוקית כגשר בין המציאות הזו לבין הספרות שהיא מצמיחה. 

במציאות ההיסטורית, ויוואלדי אכן חיבר את האופרה "מוֹטֵזוּמה", והיא הוצגה לראשונה בוונציה ב-1733. גם הנדל וסקרלטי נפגשו במציאות בוונציה, וזה קרה בשנת 1708. סביר להניח שהשניים פגשו שם אז גם את ויוואלדי. קרפנטייר בונה בנובלה עלילה שמתפתחת תוך משחק מתעתע בזמנים, כאשר המאוחר מתחבר למוקדם והרחוק מקדים את הקרוב, בעוד הממד הפלאי של המציאות ההיסטורית והתרבותית נגלה לעיני הקורא. זו רק אחת התחבולות שקרפנטייר שוזר בנובלה, שעליה התחיל לחשוב עוד ב-1967 לאחר שהתוודע לראשונה לקיום האופרה של ויוואלדי. כידען מוזיקלי מופלג, קרפנטייר נדהם מעצם קיומה של יצירה בארוקית שעסקה בנושאים אמריקאים ושנעלמה מעיניו עד אז. הוא הצליח לשים את ידו על עותק של הלברית, שהשתמר במלואו, וביסס עליו את העלילה. את תווי האופרה, לעומת זאת, לא זכה לראות, ובוודאי שלא לשמוע. התווים נחשבו אבודים, עד שעותק אחד נמצא כמעט בשלמותו בארכיון נידח בברלין ב-2002. האופרה הופקה לראשונה בבימוי מלא ברוטרדם ב-2005. סיפור גילוי התווים ושחזור האופרה לאחר שנים כה רבות היה יכול לפרנס לבדו ספר של קרפנטייר. מכל מקום, בקונצר'טו בארוקי הוא הצליח, בכוח דמיונו היוצר, לשחזר באופן מעורר השראה את אווירת האופרה, גם בהעדר התווים. ביצירה הספרותית המיוחדת הזו הגיע החיפוש אחר ייצוג "המציאותי-המופלא" לאחד משיאיו הנשגבים.

​